מאור עינים
וידבר ה׳ אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם וגו׳. וצריך להבין מהו לאמר, בשלמא במצות שייך לאמר שהפירוש הוא לאמר לישראל, אבל כאן היה למשה לבדו, ועוד שהתורה היא נצחיית ושייכת בכל זמן, דאם לא כן היה ח״ו רק סיפורי מעשים שהיו בזמן קדום, ואם כן למה נקראת תורה מלשון הוראת דרך שהיא מורה ומלמדת אותנו דרך ה׳, ומה הוראת דרך יש כאן. והנה כתיב ולדבקה בו ודרשו רז״ל איך אפשר לדבקה בהשם יתברך, והלא אש אוכלה הוא, וכתיב בזוה״ק אשא אכלא כל אשין דעלמא, ואם כן איך אפשר לבשר ודם לדבק באלהי כזה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אך אתה רחום וכו׳. וצריך להבין מה תירץ לו על קושייתו, הן אמת שבמדותיו יכולים לדבק אבל בפסוק נאמר ולדבקה בו. אך האמת הוא שהשם יתברך נתן לנו התורה כדי שיוכל האדם לדבק בהשם יתברך, כי איך היה אפשר להאדם שהוא בעל גבול ותכלית, לדבק בהשם יתברך שהוא בלתי בעל תכלית שאין לו תחלה ולא תכלה, ולכן לנו השם יתברך התורה וצמצם כביכול עצמו בתורתינו הקדושה, כדי שבדבקנו בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. וזהו מאמר רז״ל הדבק במדותיו, פי׳ בהתורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות דהיינו מקל וחומר ומג״ש וכו׳, והן הן עצמם הי״ג מדות רחום וחנון גו׳, וכשידבק בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. והנה לפ״ז היה נקל מאוד לאדם לדבק בהשם יתברך, דהיינו בדבקו באותיות התורה ותפלה שהם היכלות להבורא ב״ה השוכן בתוכם, אך יש מחשבות זרות שבאים ומבלבלים אותו בעת עסקו בתורה ותפלה, והנה מה עושים לזה צריך לשאול בעצת התורה, שהתורה נותנת לנו עצה בזה, דהנה צריך להבין מהו ענין המחשבות זרות, הלא הם אותיות שנפלו, שכל שום מחשבה א״א להיות בלא אותיות, והמחשבות זרות הם גם כן אותיות רק שנפלו מחמת מעשיו גופיה, ולכן כשבא לדבק בהשם יתברך הם באין גם כן שיעלה אותן, אבל אין המחשבות זרות באה ח״ו לבלבל אותו, וצריך להעלות אותם לשרשם. וזהו שמלמדת אותנו התורה הקדושה בדברים הנעימים נשא את ראש, ר״ל שתנשא ותגביה א״ת הם הכ״ב אותיות שמא׳ ועד תי״ו, תגביה אותם אל הראש וראשון שהוא הבורא יתברך, שכל תיבות התורה והתפלה הכל המה צירופי אותיות, כשמצטרפין אותיות ו׳ י׳ ד׳ ב׳ ר׳ נעשה תיבת וידבר, וכן כל התיבות הכל המה צירופי אותיות, וצריך להעלות האותיות לשרשם, ואם תעשה כן, אז בני גרשון, הם האותיות שנפלו ונתגרשו, גם הם יעלו לבית אבותם, הם אברהם שהוא מדת החסד והאהבה, ופחד יצחק שהוא מדת יראה, וישראל אשר בך אתפאר היא מדת התפארת, דהיינו כשלומד ומתפלל ביראה ואהבה ולפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו, אז מתעלים האותיות של למעלה אל האבות כנ״ל למשפחותם לדביקותם כמו (שמואל א ב׳, ל״ו) ספחיני נא וגו׳. אך איך עושים כל הנ״ל פירש לנו שלמה הע״ה (קהלת ט׳, י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות, ר״ל כל דבר שתרצה לעשות רצון השם יתברך, בכחך עשה, צריך לעשות בכח דהיינו כשמשים כל כחו וחיותו בתוך האותיות התורה ותפלה בזה מעלה אותם לשרשם אל הבורא יתברך שמו:
ישמח משה
ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז). במסכת שבת (דף פ"ח.) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהי קבורתכם. ונ"ל ליישב קושית אומות העולם (במסכת ע"א דף ב':) למה לא כפית עלינו הר כגיגית, דצריך לומר דכפיית ההר, היינו מה דאיתא שם במסכת שבת בדרוש דיום הששי (בראשית א לא), דאם ח"ו היה מחזר כל העולם לתהו ובהו, הם יכלו ח"ו והבן, והתנאי מפורש שיקבלו ישראל דוקא, דהם מקיימין העולם בקבלתן, דנשמתן הוא עצם התורה דנשמתן אצולה מעצם התורה, מה שאין כן אומות העולם אף אם היו מקבלין, אין העולם מתקיים בקבלתן. והא דחזר השי"ת על כל אומה ולשון (ע"ז ב' ע"ב), לאו שיקבלו הם לבד, רק שיקבלו גם כן בדרך טפל כמו שיהיה לעתיד, כמו דכתיב (ישעיה יד א) ונספחו על בית יעקב, והיינו לשון טפל, וכמו שפירש רש"י במספחת, כמו ספחני נא (שמואל א' ב לו), כי התורה אי אפשר להתקיים בם לבד כי הם אינם ממנה, על כן מפורש בהתנאי אם יקבלו ישראל את התורה, ישראל דייקא, והיינו כפיית ההר כגיגית שהודיען האמת. וז"ש אם אתם מקבלין, אתם דייקא, אבל לאומות לא שייך הודעה זו, ודוק.